הקראת סיפור לילדים היא פעילות נעימה ומרגיעה, המחברת בין ההורה לילד ולעיתים קרובות מכינה את הילד לשינה. כולם יודעים שחשוב להקריא לילדים ספרים, ורצוי להקריא כמה שיותר. עם זאת, חלק מההורים יודעים פחות מדוע הקראת ספרים חשובה כל כך להתפתחות השפתית של ילדים, אילו ספרים כדאי להקריא בכל גיל על מנת לפתח מיומנויות שפה שונות, ואיך להקריא את הספרים הללו על מנת ללמד את מיומנויות השפה הללו.
להלן מספר שאלות ותשובות על נושאים אלו ואחרים, על מנת להדגיש כיצד אנו ההורים יכולים ללמד מיומנויות שפה שונות דרך הקראת ספרים.
כיצד מתאימים ספר ליכולותיו השפתיות של הילד וכיצד ניתן לדרג את התיווך השפתי של אותו ספר לילדים בגילאים שונים?
קיימת חשיבות רבה בבחירת ספרים המתאימים לגיל הילד ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא מבחינת עושר הפריטים בתמונה, כמות המלל, מורכבות הסיפור וכמובן שיוך לתחומי העניין של הילד. עם זאת, כאשר מקריאים סיפור לילדים בגילאים שונים, ניתן להתאים בעת הקראת הספר את התוכן של הסיפור לגילאים השונים של הילדים, לצרכים וליכולות השפתיים שלהם. למשל: גם כאשר מקריאים סיפור לילד צעיר בן 3, ניתן לדבר עם ילד גדול בן 5-7 על מילים נרדפות, חריזה, פיתרון מילולי של בעיות ועוד.
כיצד מקריאים לילד סיפור תוך מתן דגשים שפתיים תואמי גיל על מנת לפתח את השפה?
תינוקות מגיל חצי שנה בערך (תלוי, כמובן, במידת הבשלות ובמידת העניין של התינוק בסביבה) יכולים להנות מהקראת ספרים בהם יש תמונה צבעונית אחת בכל עמוד (עם או בלי כיתוב). החשיפה לתמונות הצבעוניות, ביחד עם משחק מגוון בחפצים אמיתיים, עוזר ללמידת שמות החפצים ולהרחבת אוצר המילים של הילד גם בדו מימד ולהכללה במתן השם לחפץ. (למשל: כיסא של בובות וכיסא בתמונה לא נראים אותו דבר, אך שניהם נקראים כיסא והתינוק צריך ללמוד להכליל את המילה כיסא לכל החפצים הללו).
בקרב פעוטות שהחלו לרכוש מילים ראשונות, היתרון בהקראת ספרים מתבטא בחשיפה למילים פחות שכיחות, שהילד לא נחשף אליהן ביום יום (למשל: חיות בר) וכן בהפקת צירופים ומשפטים. בחלק מהספרים לפעוטות ישנם משפטים פשוטים שחוזרים על עצמם (כמו למשל בספר "מעשה בחמישה בלונים": "בום, טרח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…") והילד יכול להתנסות באמצעות חיקוי בהפקה של משפט ארוך יותר.
ילדים בני 3-4 יכולים להתרם מהקראת ספרים על ידי הרחבת אוצר המילים למילים נדירות יותר (פעלים כמו לחתור, תארים כמו אמיץ וכו') וחשיפה למשפטים ארוכים יותר, הכוללים גם סיבה ותוצאה למשל, אשר הינם פחות שכיחים בשיחות היום יומיות של הילד בגן ובבית.
בגילאי 4-6 ניתן לדבר עם הילדים על רגשות, תחושות ומחשבות של הדמויות, להדגיש ולהסביר פעלים נדירים יותר ולחשוב על פיתרון יצירתי לבעיות של הדמויות (למשל, ניתן לשאול את הילד מה היית עושה במקום הילד שבסיפור? איך נראה לך שהדמות בסיפור הרגישה לאחר מה שקרה לה?)
בגילאי 5-6, לקראת העלייה לבית הספר, יש חשיבות רבה לחשיפת הילדים לשפה הכתובה ולמבנה של ספר, החל מצורת הספר (כותרת, מחבר) ודרך מרכיבים שונים בסיפור (למשל: חריזה, מילים שמתחבאות בתוך מילים אחרות (כמו המילה לחישפון, חיבור של לחישה וטלפון, שהמציא ד"ר סוס בספרו "הלורקס").
ילדים לקויי שפה הרבה פעמים מתקשים לשים לב כאשר הם נתקלים במילה לא מוכרת, וחשוב מאוד לתווך להם את חוסר היכרותם עם המילה ולהתעכב על הפירוש שלה.
ומה לגבי ילדים חולמניים, או ילדים שמאבדים סבלנות מהר?
ילד שמאבד סבלנות מהר יעדיף כנראה סיפור קצר, מותח או מצחיק. כך גם הילד החולמני שמאבד את הריכוז לסיפור לאחר מס' דקות. שני סוגי הילדים הללו יהנו וייעזרו בשינויים דרמטיים שההורה עושה בגובה הקול מלחישה לקול רם או להפך, וכן משיתוף הילד בסיפור. לפעמים עדיף להקריא לילד סיפור פשוט יותר ממה ש"מתאים לגילו" על מנת לתת לו חווית הצלחה של הקשבה לסיפור שלם.
לסיכום, כולנו מודעים לחשיבות של הקראת ספרים לילדים בגילאים שונים הן כאמצעי תעסוקה לילדים ולהורים והן על מנת לפתח את הקשר בין ההורה לילד. אני מאמינה שכאשר אנו ההורים זוכרים להתכוונן על הדגשים השפתיים בקריאת הספרים אנו יכולים לתרום לילדינו ערך מוסף בעת הקראת הסיפור מתוך מודעות גדולה יותר, כוונה ויכולת להעשיר וללמד את הילד במהלך פעילות מהנה ומגבשת עם ההורה.